BPC-157
פפטיד קיבתי מחקרי הנחקר במודלים של ריפוי רקמות, גידים, כלי דם ומערכת העיכול
סקירה כללית
BPC-157 הוא פפטיד סינתטי בן 15 חומצות אמינו, המוגדר בספרות כ-stable gastric pentadecapeptide. השם BPC הוא קיצור של Body Protection Compound, והוא מתייחס למקורו הרעיוני ברצפים הקשורים לחלבונים מגנים במערכת העיכול [1,2].
העניין ב-BPC-157 התפתח בעיקר ממחקרים פרה קליניים. הפפטיד נבדק במודלים של פגיעה במערכת העיכול, ריפוי פצעים, פגיעות גידים ורצועות, אנגיוגנזה, פגיעה עצבית, פגיעה כבדית ומודלים של דלקת [1-5]. עם זאת, רמת הראיות בבני אדם נמוכה בהרבה מרמת הראיות בבעלי חיים.
בשל הפער בין היקף המחקר הפרה קליני לבין העדר ניסויים קליניים רחבים, BPC-157 הוא דוגמה מובהקת למולקולה בעלת פוטנציאל ביולוגי מעניין אך ללא בסיס קליני מספק לקביעת יעילות ובטיחות בבני אדם.
מנגנון ביולוגי
המנגנון המדויק של BPC-157 אינו מוסכם במלואו. מחקרים מציעים מעורבות במסלולי אנגיוגנזה, תחזוקת כלי דם, תגובת NO, נדידת תאים, ויסות דלקת וארגון מחדש של קולגן ומטריצה חוץ תאית [3-6].
במחקר על תאי גיד נמצא כי BPC-157 מגביר הישרדות, נדידה ופיזור של תאים, תהליכים החשובים לשיקום רקמות חיבור [1]. במחקר אחר נמצא כי BPC-157 עשוי לתרום לריפוי רצועות במודל חולדות, עם שיפור מדדים מבניים ותפקודיים [2].
הקשר לאנגיוגנזה משמעותי במיוחד. מחקר ב-Journal of Molecular Medicine מצא כי פעילות פרו-אנגיוגנית של BPC-157 קשורה להפעלת מסלול VEGFR2-Akt-eNOS [6]. יצירת כלי דם חדשים יכולה לתמוך בריפוי, אך בהקשרים ביולוגיים מסוימים אנגיוגנזה אינה בהכרח רצויה. לכן מנגנון זה הוא גם סיבה לעניין מחקרי וגם סיבה לצורך בזהירות.
ראיות מחקריות
במודלים של פגיעות גיד, BPC-157 נחקר במיוחד בהקשר של גיד אכילס. מחקר פרה קליני הראה האצת תהליכי ריפוי בגיד פגוע, ומחקרים נוספים תמכו באפשרות שהפפטיד משפיע על תאי גיד ועל מטריצה [1,3].
במודלים של רצועות ורקמות חיבור דווח על שיפור במדדים הקשורים לריפוי ולשלמות רקמה [2]. סקירה שפורסמה ב-Cell and Tissue Research בשנת 2019 סיכמה את המידע על BPC-157 בפגיעות שריר-שלד והדגישה כי עיקר הראיות מגיע מניסויים בבעלי חיים וממערכות מעבדה [4].
סקירה רחבה ב-Frontiers in Pharmacology משנת 2021 הציגה את BPC-157 כתרכובת מחקרית בעלת השפעות במודלים רבים של ריפוי פצעים ופגיעות מערכתיות [5]. יחד עם זאת, סקירות אלה אינן מחליפות מחקרים קליניים גדולים, אקראיים ומבוקרים בבני אדם.
מערכת העיכול, כלי דם ורקמת חיבור
הספרות על BPC-157 חוזרת שוב ושוב לציר שבין מערכת העיכול לבין ריפוי מערכתי. הפפטיד תואר כ-stable gastric pentadecapeptide, וחלק גדול מהמחקר הראשוני התמקד בהגנה על רירית הקיבה, בכיבים ובמודלים של פגיעה במעי [5]. בהמשך הורחב המחקר לרקמות שאינן חלק ממערכת העיכול, כולל גידים, רצועות, שריר, עצב וכלי דם [1-6]. התרחבות זו היא גם מקור העניין וגם מקור הזהירות: מולקולה שנראית פעילה במודלים רבים אינה בהכרח בעלת מנגנון יחיד וברור.
בפגיעות גיד ורצועה, השאלה המרכזית אינה רק סגירת פצע אלא החזרת מבנה מכני. גיד ורצועה זקוקים לסידור מדויק של קולגן, חיבור חזק לעצם או לשריר, אספקת דם מוגבלת אך מספקת, ותיאום בין תאי גיד לבין מטריצה חוץ תאית. מחקרים על BPC-157 בתאי גיד ובמודלים אורתופדיים מציעים מעורבות בנדידת תאים, הישרדות תאית וסידור רקמה [1-4]. עם זאת, רוב המחקרים האלה אינם מחקרים קליניים בבני אדם, ולכן הם מתאימים להבנת מנגנון יותר מאשר לקביעת טיפול.
הקשר למערכת כלי הדם הוא אחד הנושאים המורכבים ביותר. מצד אחד, ריפוי רקמה דורש אנגיוגנזה ותיקון כלי דם. מצד אחר, הפעלה של מסלולי כלי דם אינה רצויה בכל מצב ביולוגי. מסלול VEGFR2-Akt-eNOS שנקשר להשפעה פרו-אנגיוגנית של BPC-157 מסביר מדוע הפפטיד נחקר בריפוי, אך גם מדוע נדרשת זהירות בהקשרים של גידולים, מחלות כלי דם או תהליכי דלקת כרוניים [6].
מגבלה מרכזית נוספת היא ריכוז הספרות סביב קבוצות מחקר מסוימות ומודלים חוזרים. קיימת כמות גדולה יחסית של מאמרים פרה קליניים, אך פחות שכפול עצמאי רחב ופחות מחקרים קליניים מודרניים. לכן, הערכת הראיות צריכה להפריד בין עקביות בתוך מודלים ניסיוניים לבין ביסוס קליני. סקירות רחבות מציגות תמונה ביולוגית מעניינת, אך אינן מחליפות ניסויים אקראיים ומבוקרים בבני אדם [4,5].
בטיחות ורגולציה
הפער הבטיחותי המרכזי הוא היעדר נתונים אנושיים מספקים. תוצאות חיוביות בחולדות או במודלים תאיים אינן מאפשרות להסיק על פרמקוקינטיקה, פירוק, אימונוגניות, אינטראקציות תרופתיות או השפעות ארוכות טווח בבני אדם.
ה-FDA מציין כי BPC-157 נמצא בין חומרים שעשויים להציג סיכוני בטיחות בהקשר של רקיחה, כולל חששות לאימונוגניות, אי ניקיונות פפטידיים ואפיון החומר הפעיל [7]. USADA מציינת כי BPC-157 נחשב חומר ניסיוני שאינו מאושר לשימוש קליני רגיל, והוא אסור במסגרת כללי WADA תחת קטגוריית S0 של חומרים לא מאושרים [8].
שאלות נוספות כוללות השפעה אפשרית על כלי דם, תגובת דלקת, רקמות עם תהליכי גדילה פעילים, מחלות רקע וחשיפה ממושכת. כל אלה מחייבים הפרדה ברורה בין מחקר פרה קליני לבין מסקנות קליניות.
פער בין פופולריות לבין ביסוס קליני
הפופולריות של BPC-157 בשיח על ריפוי גידים ופציעות ספורט אינה משקפת בהכרח את רמת הראיות הקליניות. ברוב המקרים, הטענות החזקות ביותר נשענות על מחקרי חולדות, תרביות תאים וסקירות שמרכזות מודלים פרה קליניים [1-5]. מחקרים כאלה חשובים, אך הם אינם עונים על שאלות כמו שונות בין בני אדם, בטיחות בחשיפה חוזרת, השפעה במחלות רקע, איכות חומר ומעקב אחר תוצאות תפקודיות.
גם ההגדרה של "ריפוי" שונה בין מודלים. במעבדה אפשר למדוד נדידת תאים, ביטוי חלבונים, מבנה מיקרוסקופי או חוזק מכני של רקמה. באדם, ריפוי גיד או רצועה כולל כאב, טווח תנועה, חזרה לתפקוד, סיכון לקרע חוזר, התאמה לשיקום פיזיותרפי והשפעה על רקמות סמוכות. לכן, פפטיד שמראה שיפור במדד אחד במודל חיה אינו בהכרח משפר את מכלול התוצאה הקלינית.
קיימת גם שאלה של זהות כימית ואיכות. BPC-157 הוא פפטיד סינתטי, ולכן הבדלים בייצור, טוהר, תוצרי פירוק ואפיון כימי יכולים להשפיע על משמעות המחקר ועל סיכון אפשרי [7]. סוגיה זו בולטת במיוחד בחומרים שאינם תרופות מאושרות ושאינם מיוצרים תמיד תחת מסגרת רגולטורית אחידה.
היבט חשוב נוסף הוא בחירת תוצאים במחקר עתידי. במקום להסתפק במדדים מיקרוסקופיים או בתיאור "האצת ריפוי", מחקר קליני יצטרך לבדוק תפקוד אמיתי: חזרה לתנועה, כאב לאורך זמן, חוזק רקמה, שיעור פציעה חוזרת, צורך בניתוח או טיפול נוסף, ותופעות לוואי מאוחרות. ללא תוצאים כאלה, קשה לדעת אם האפקט הביולוגי שנראה במעבדה מתורגם לערך רפואי ממשי.
בנוסף, מחקרים עתידיים צריכים לכלול ניטור בטיחות שיטתי, ולא רק תיאור של שיפור מקומי, משום שריפוי רקמות מערב גם כלי דם, מערכת חיסון ותהליכי גדילה [5-7].
סיכום
BPC-157 הוא פפטיד מחקרי בעל בסיס פרה קליני רחב יחסית במודלים של ריפוי רקמות, גידים, רצועות ומערכת העיכול [1-6]. הוא נקשר למסלולי נדידת תאים, אנגיוגנזה, NO ומטריצה חוץ תאית. עם זאת, הראיות בבני אדם מוגבלות מאוד, והערכת הבטיחות אינה שלמה. מבחינה מדעית, מדובר במולקולה מעניינת להבנת ריפוי רקמות, אך לא בפלטפורמה קלינית מבוססת.
מקורות מחקריים נבחרים
[1] Chang C.H. et al. Pentadecapeptide BPC 157 enhances the growth hormone receptor expression in tendon fibroblasts and improves tendon healing. Journal of Applied Physiology, 2011. PMID: 21030672. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21030672/)
[2] Cerovecki T. et al. Pentadecapeptide BPC 157 improves ligament healing in the rat. Journal of Orthopaedic Research, 2010. PMID: 20225319. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/20225319/)
[3] Krivic A. et al. An effective therapy of transected quadriceps muscle in rat: gastric pentadecapeptide BPC 157. Journal of Orthopaedic Research, 2006. PMID: 16211507. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/16211507/)
[4] Gwyer D. et al. The role of BPC 157 in musculoskeletal soft tissue healing. Cell and Tissue Research, 2019. PMID: 30915550. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/30915550/)
[5] Seiwerth S. et al. Stable Gastric Pentadecapeptide BPC 157 and Wound Healing. Frontiers in Pharmacology, 2021. PMID: 34267654. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/34267654/)
[6] Hsieh M.J. et al. Pro-angiogenic effects of BPC 157 are associated with VEGFR2 activation and downstream signaling. Journal of Molecular Medicine, 2017. PMID: 27847966. (https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/27847966/
[7] U.S. Food and Drug Administration. Safety risks associated with certain bulk drug substances nominated for use in compounding. Entry for BPC-157. (https://www.fda.gov/drugs/compounding/safety-risks-associated-certain-bulk-drug-substances-nominated-use-compounding)
[8] USADA. BPC-157: Experimental peptide prohibited under WADA S0 category. (https://www.usada.org/spirit-of-sport/education/bpc-157-peptide-prohibited)
התקדם לפפטידים במסלול הבטוח
למידע נוסף והזמנות, צרו קשר דרך הווטסאפ